סביב דלת הכניסה לבית

קראו לו אבי והוא היה בן 18 כשפגש בפעם הראשונה את רינה. הם עבדו יחד במפעל בחופש האחרון לפני הגיוס. בהתחלה, אבי לא היה בטוח שהוא נמשך לרינה. לא מצא משהו מיוחד בפנים שלה, לא יפה, לא מכוערת, לא גבוהה, לא נמוכה, ככה היא באמצע. אבל מכיוון שלא היו במפעל עוד בני או בנות גילו, התיישב לידה בארוחת הצהריים והם התחילו לדבר.

וכך מפגישה מקרית זה הפך להיות מנהג קבוע. אבי היה יוצא מהמשרד לארוחת צהריים, כמה דקות לפני הזמן, לוקח אוכל ותופס שולחן עבור רינה ועבורו. והנה היא נכנסת, המבטים שלה סורקים את חדר האוכל וכשהם פוגשים את המבטים שלו, שניהם מחייכים והיא באה ומתיישבת מולו. לא ברור איך ולמה אבל מפגישה לפגישה, משיחה לשיחה, הרגיש אבי שהוא נמשך לרינה ונראה לו שגם היא נמשכת אליו אבל מכיוון שהיה ביישן, לא ביטא את רגשותיו ולא יזם כלום. סקרנותו גברה והוא רצה לדעת איפה היא גרה ואיך היא חיה. רצה לשאול אותה אבל התבייש ועצר את עצמו.

יום אחד, בסיום העבודה, עקב אחריה מבלי שתרגיש, עד שהגיעה לבית פרטי עם חצר מוקפת חומה ועם דלת ברזל כחולה גדולה. היא פתחה את הדלת ונבלעה מאחוריה.

אה, כאן היא גרה, אמר לעצמו. למשך רגע קצר הרגיש שנתן מענה לסקרנות אבל סקרנות היא כמו חיה טורפת שעם האוכל מתגבר אצלה התיאבון. עכשיו עלתה בו שאלה נוספת: " מה מסתתר מאחורי הדלת? מעניין איך היא חיה, איך נראה החדר שלה ועל מי היא חולמת בלילה".

בארוחת הצהרים הבאה, אזר אבי אומץ והזמין את רינה לסרט. רינה חייכה, ואחרי שתיקה קצרה, שנראתה לאבי כמו נצח, אמרה: "אשמח לבוא איתך לסרט".

בערב, הגיע אבי לביתה. הוא צלצל בדלת ואחרי המתנה קצרה היא הגיעה, פתחה את הדלת הכחולה ויצאה. אבי רצה להציץ קצת פנימה אבל לא הספיק. נסעו לסרט הרפתקאות רומנטי שקירב אותם זה לזו ובקטע מרגש בסרט, העז אבי וחיבק את רינה חיבוק קל ומהוסס.

שלא יגמר, שלא יגמר הסרט, חשב אבי אבל כמו כל דבר טוב, גם הסרט נגמר והם יצאו וחזרו למציאות. ובמציאות אבי חזר להיות ביישן והססן. כל הדרך לביתה, הרגיש שהיד שלו בוערת ברצון לחבק אותה, לא הצליח להזיז אותה, כאילו קפאה במקומה.

והנה הם מגיעים לביתה ואבי ראה שדלת הכניסה חשוכה וקצת מוסתרת. לא ברור איך פתאום מצא את עצמו מחבק אותה והיא נשענה על הדלת, חייכה וחיבקה אותו בחזרה. החיבוק היה קצר לטעמו ורינה התנצלה ואמרה שהיא חייבת ללכת. "רק עוד רגע רינה, עוד שנייה אחת" ( מתוך השיר: פנס בודד, מילים: יוסף דר וחיים גורי ).

ביקש אבי, אבל תוך שנייה היא נבלעה מאחורי הדלת הכחולה והוא נשאר בוהה, מרוגש ומסוקרן.

כך מפגישה לפגישה,הדלת הגדולה הכחולה הפכה לפינת החיבוקים שלהם ולפעמים במקום לחלום על רינה, היה אבי חולם בלילה על דלת גדולה, רכה וחייכנית.

וכמו שלפעמים קורה, יום אחד נפרדו השניים וכל אחד הלך לדרכו. ולמרות שהיו לו אהבות נוספות וחיים מלאים ויפים, מידי פעם היה נזכר בדלת הגדולה הכחולה.

יום אחד סקרנותו גברה והוא החליט שיסע ויברר פעם אחת ולתמיד מה יש מאחורי הדלת.

הגיע לרחוב וראה שהבית עדיין עומד אבל הדלת צבועה בירוק. הוא לא התאפק וצלצל בפעמון. אישה נאה לבושה ירוק פתחה את הדלת. "מי את?" שאל אבי "מדוע הכל ירוק?

"אני" אמרה האישה, "אני מסיפור אחר ( מבוסס על רעיון מתוך "הסיפור על האיש הירוק", מאת יהונתן גפן).

#כל_הזכויות_שמורות_למתי_גוטמן