רציתי לשתות תה אחר הצהריים. זה היה יום גשום ורציתי לשתות משהו חם, מנחם שיהיה לי כיף בפה. אבל קפה חם יעיר אותי ואני רוצה לישון, שוקו מתוק מידי, אז מה נשאר? תה. ישר הלכתי למזווה לבדוק איזה תיונים יש וראיתי שבחפיסה שאני אוהבת אין יותר תיונים. חיפשתי בכל המגירות ולא מצאתי את התה שאני אוהבת. כבר כמעט התייאשתי, עד שראיתי תיון מבצבץ מבעד לשידה שליד המזווה. לקחתי אותו, הפכתי אותו היה רשום עליו:" שתה אותי". אמרתי לעצמי, טוב לפחות יש לי משהו לשתות אני אנסה מה כבר יכול לקרות? הרתחתי

דממה עמוקה מאוד ומתוך השום דבר פתאום רשרוש רחש קל, מי כאן? חתולה מנמנמת לצידי - רק חתולה... מכונית חולפת בכביש - היא לא עוצרת כאן... איש לא פותח דלת, מדרגות העץ אינן חורקות, איזה טעם מוזר יש לחושך! הכול כאילו כרגיל, אך מה זה קרה? הקירות כמו התכווצו עלי! רגע, מישהו מדבר שם במרחק - לא, זאת רק הטלוויזיה... כך זה מרגיש כשאין איש? צלחת אחת בכיור ודי? השקט נפל עלי פתאום! צפוי ובלתי צפוי. ערב חג, ואין למי לומר שמר, מרגישה מר טעם העצב, והגעגוע מתערבב בכול. האפלה שולחת ידיים קרות. פק