(לסיכום שנת הכתיבה הראשונה, בסדנת כתיבה אינטואיטיבית)
אף פעם לא חיפשתי לעוף, לרחף או להתנתק מהקרקע.
תמיד רציתי להיות בשליטה , בהכרה וביציבות. גם הנאה באה אצלי תוך כדי הכרה וראייה מפוקחת. לכן למשל, אף פעם לא אהבתי לשתות משקאות חריפים במסיבות כי זה מקהה את החושים ומוציא אותה מהשליטה בחיים שלי.
קח סמים, אמרו לי, אתה יכול לרחף איתם, לשכוח מי אתה , להשתחרר מדאגות ולהיות חופשי. אבל אני לא רוצה לרחף, לא רוצה לשכוח מי אני כי אם אשכח, ואחווה חוויה מיוחדת, זו תהייה חוויה של מישהו אחר שאני לא מכיר וזה בכלל לא אני. ואם אני אינני אני, אז מי אני בכלל?
ואז הגעתי לחוג כתיבה יוצרת והתחלתי לעוף. בהתחלה הכנפיים רעדו, החיבורים בין הכנפיים לגוף חרקו ולפעמים הרגשתי שאני נופל ומתרסק אבל איכשהו הצלחתי להתרומם ובסוף תמיד יצא משהו.
בתחילת הדרך החוויה דמתה יותר לצניחה חופשית מאשר לתעופה. תכתוב בלי לתכנן, בלי ראשי פרקים, בלי סדר וגם בלי מטרה מוגדרת. תכתוב כדי לאמן את השריר הזה של הכתיבה, עד שיהיה מספיק גמיש ויכתוב את עצמו מעצמו.
שחרר, תזרום עם מה שבא, תאלתר. מה ? זה מה שאני צריך לעשות? שנים למדו אותי בכל המקומות בהם עבדתי שתכנון הוא המפתח לעבודה נכונה. צריך לחשוב מלמעלה למטה, לבדוק את כל האפשרויות, לטפל מראש בתקלות ובמצבים לא צפויים.
ועכשיו, אני ניגש לכתיבה כשכל מה שיש לי זה נושא שלא תמיד ברור לי למה התכוונתי. במקום שאני אשלוט בעלילה, העלילה שולטת בי. כבר הגעתי לאמצע הדרך ועדיין לא ברור לי לאן אגיע ולאן יגיעו גיבורי הסיפור שלי. וגם אם הם טועים בדרך , מתברברים ושוכחים מה רצו, זה בסדר.
ומי אמר שזה חייב להיות סיפור, ומי אמר שיש סדר כתיבה שהוא נכון , חינוכי, אומנותי או תרבותי. (כך אני שומע בראשי את ההנחיות לכתיבה שאומרות שאין הנחיות).
הכל אפשרי, העתיד לא ברור , העבר מטושטש וגיבורי הסיפור אומרים לי : שחרר אותנו, תזרום, תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים ואל תפחד. לפעמים בכלל המחשבות רצות להן קבוע, אבל בראש של מישהו אחר.
והכי יפה שיש כניראה ניסים בעולם כי לבסוף כל סיפור מסתיים וכשאני מסתכל אחורה ומעיז לקרוא מה כתבתי, אני אפילו מחייך לעצמי ואומר למחשבות: תודה שברחתם לי ועפתם חופשי ותודה שחזרתם אלי והסיפור הוא שלי ושלכם ואני אוהב אותו ואתכם.
וכמו הציפורים הנודדות אני מחכה שיבוא הסתיו, תתחיל שנת כתיבה חדשה ואני אעוף, אצלול אעשה סלטות באוויר ובכל זאת אשתדל להיות מחובר לעצמי.
תגובות